רגשות אשם הוריים

 

אשמה היא תחושה שכמעט כל האנשים מסתובבים איתה. לפחות בתרבות שלנו. אנחנו מאשימים אחרים בצרות שלנו ומאשימים את עצמנו גם. כל הזמן השופט הפנימי עובד - מי צודק, מי טועה, מי בסדר ומי לא ובגלל מי הדברים השתבשו.

 

איך זה קרה לנו שהשופט הפנימי הזה כל כך חזק ושולט?

יש לנו מן אשליה שאם נמצא את האשם זה יפתור את הבעיה. שאם מי שאשם יודה ויבין את אשמתו הוא ישתנה.

אבל האמת היא אחרת - יש דברים שאנחנו חוזרים ועושים שוב ושוב ומרגישים עליהם אשמים שוב ושוב. שום למידה והשתנות לא קרתה, רק הרגשה רעה וחוסר לגיטימציה לעצמי.

 

הרבה הורים כבר הבינו את זה שהדרך של לשנות את הילדים דרך יצירת רגשות אשם לא עובדת וגם מאוד פוגעת. והם פחות מאשימים ויותר מנסים להבין.

אבל כשזה נוגע לנו הדברים הם אחרים.

אני מציעה למטופלות לסלוח לעצמן, לקבל את החלקים האלה (הבלתי נסלחים) בעצמן, לאהוב את עצמן בדיוק כמו שהן - ואחת אחרי השניה אני מוצאת שם סירוב וקושי גדול להכיל את עצמן כמו שהן.

רגשות האשם הם כמו קרש הצלה שאנחנו ממש לא רוצות לעזוב - אם עשיתי משהו שפגע במישהו ואני מרגישה על זה רע זה הופך אותי לאדם טוב יותר (כביכול). אם אני צועקת על הבן שלי ומרגישה אשמה זאת ערובה לשינוי והשתפרות. ויש פה פחד גדול שאם אעזוב את קרש ההצלה משהו ממש רע יקרה - אני אהפוך לגרועה יותר. כאילו שרגשות האשם מצילים אותנו מהדרדרות מוסרית או התנהגותית.

 

אבל האמת היא שלרוב רגשות האשם לא עוזרות לנו להניע שום שינוי, הם רק פלסטר על פצע עמוק. הפצע הזה הוא הסיבה העמוקה להתנהגות שלנו.

למשל אמא שמאשימה את עצמה בזה שהיא צועקת ומשפילה את הבן שלה - ההתנהגות הזאת היא התופעה על פני השטח ורגשות האשם הם הדרך שלה להרגיש פחות "רעה". אבל יש להתנהגות הזאת גם שורש עמוק שטמון בעבר של האמא. אולי גם אותה השפילו וזאת הדרך שהיא מכירה בשביל להתמודד עם התנהגויות קשות, אולי היא נורא מתוסכלת מהחיים שלה ומרגישה כשלון בכל דבר? אולי הילד הזה משפיל אותה והיא לא יודעת איך להתמודד עם זה? כל אחת והסיפור שלה. האמת שזאת רק דוגמה קטנה.

האשמה לא תעזור לה לטפל בשורש העניין. היא תשאיר אותה לא בסדר ולא יתאפשר שום ריפוי. לעומת זאת קבלה ואהבה עצמית יאפשרו לכל אותם כאבים לצוף למעלה ולקבל התייחסות. היא תוכל לחזור ולקחת אחריות על השינוי מתוך כוונה עמוקה לטפל בעצמה ובבנה.

כך שחוץ מזה שרגשות אשם לא מועילים, הם גם מאוד מזיקים בגלל הכאב שהם יוצרים ובגלל שהם לא מובילים לשום פתרון אמיתי. אנחנו ממשיכים לשמר תפישה מכאיבה ומזיקה ולהעביר אותה לדורות הבאים.

אם את לא רוצה שהבת שלך תאשים את עצמה על טעויות שלה או על מי שהיא תתחילי בלתת לה דוגמא אישית ולראות את עצמך בפחות נוקשות ויותר אהבה וחמלה.

 

 

הנה כמה דרכים שיעזרו לך להמיס את האשמה ולהחליף אותה באהבה:

1.תזכירי לעצמך את כל הנסיבות שהובילו אותך לפעול כפי שפעלת - מה שקרה באותו היום, מה שקרה בילדות, התקופה בחיים. יש סיבה לזה שהתנהגת ככה. סיבה טובה. תני לסיבה הזאת מקום. תכבדי אותה.

2. תשאלי את עצמך מה היית אומרת לחברה הכי טובה שלך אם היתה מספרת לך שהיא עשתה את זה. האם היית מאשימה אותה או מנסה להבין את המקום שהיא באה ממנו? או לבת שלך בעוד 20 שנה אם הייתה מספרת לך שהיא עשתה את זה עם ילדיה.

3. לפעמים זה לא אפשרי כרגע. וגם זה בסדר. קבלי את עצמך לא יכולה לסלוח ותלכי לקבל עזרה בריפוי הפצעים העמוקים כדי שיום יבוא ותוכלי לאהוב עצמך, לסלוח ולשנות.

 

 

הקטע כתוב בלשון נקבה אך מכוון לשני המינים.

תודה על התמונה ל - John Hain

 

 

 

 

Please reload

Please reload

רוצים להכיר אותי עוד?

מוזמנים לבקר

  • White Facebook Icon
old-typical-phone (1)-01.png