איך הגעתי לזה?

כילדה מאוד סבלתי מהרצון של המבוגרים לעצב אותי. הרגשתי שזה לא מה שבאתי לפה לעשות. כל חיי הבוגרים חיפשתי וניקיתי את כל מה שעוות וקולקל. התהליך לא הסתיים, אבל התוצאות מרגשות.

ידעתי שאני רוצה להיות אמא טובה לבני, לא לקלקל, לא לדכא. להיות שותפה אוהבת. ולכן חיפשתי, שאלתי, למדתי. לא הסתפקתי במועט.

הבעיה הייתה שלמרות כל הרצון הטוב, הדברים היו רחוקים מאוד משרציתי. מצאתי את עצמי חסרת אונים, מופעלת וצועקת אז המשכתי לחפש תשובה, לא יכולתי להסכים שכך תראה ההורות שלי. כאב לי מאוד.

במסגרת החיפוש הלכתי ללמוד ליווי הורים אצל שי אור, מפתח גישת "הורות כמעשה ניסים". הלימודים היו מרתקים וטרנספורמטיבים.

כך זכיתי לשפר את חיי המשפחה שלי ללא שיעור, ולזכות לעזור להורים רבים לעשות שינויים בבתיהם. מדובר על שינויים עמוקים שמייצרים הרבה קירבה ושקט פנימי, במקום שלפני זה היה סוער ומלא קונפליקטים.

לאחר כמה שנים הצטרפתי לצוות הכשרת המטפלים וכך זכיתי להעמיק עוד בגישה וללוות את התלמידות במהפיכות האישיות שלהן ובצמיחתן כמחוללות ריפוי.

​

לפני שבני נולד, היו לי כל מיני רעיונות ודיעות על איך צריך לגדל ילדים. עכשיו אני יודעת שעם רעיונות לא מגדלים ילדים! עם רעיונות אפשר לכתוב ספרים, להמציא דברים, ליצור, אבל לא לגדל ילדים.

מה זאת אומרת?

שהיום אני מבינה שמעל הכל עומד המפגש, האהבה, הרצון. שמה שמנחה אותי הכי טוב עם הבן שלי זה הלב. ההקשבה לי ולו.

זה לא תמיד פשוט לחזור ולהקשיב ללב, אחרי ששנים אנחנו לא עושים זאת. למזלנו, זה משהו שניתן ללמוד מחדש. להסיר את השריון ולהיפגש.

​

על הגישה:

עולה קושי עם הילדים. מערער אותנו. מה מטרת הקושי?

בתהליך ההקשבה הקושי הופך לפתח לצמיחה. מגניב, נכון?

איך זה קורה?

כשמקשיבים לקושי, בלי לרצות שהוא יעלם (ועכשיו!), מגלים דברים נסתרים. את הפחדים הכי עמוקים, את המקומות שבהם נפגענו, את האמונות המפעילות שלנו. וכשמגלים את זה אפשר לשנות מהמקום הכי עמוק.

כך יוצא שמתוך הרצון להיטיב עם ילדינו אנו מרפאים על הדרך את עצמנו - את הפגיעות מתוכם אנו פועלים. קוראים לזה 1+1 אם אני לא טועה... וזה אחד מהתהליכים הכי מתגמלים שיש!