איך אומרים? החיים זה לא פיקניק...
התרגלנו שכל מה שכתוב פה למעלה הוא מותרות. תוכלי לשחק כשתגמרי להכין שיעורי בית.
שיעורי בית בדרך כלל נגמרים מתישהו, אבל המטלות לעולם מתרבות. סיימת לשטוף כלים? עכשיו כביסה, ואז קצת בירוקרטיות, עבודה, לקלח, להלביש, לשלוח לבית הספר... הייתי יכולה להמשיך לנצח, אבל אני חסה עליכם.
אז אולי לחיות חיים של הנאה זה לא באמת ריאלי? לא קשור למציאות? הזוי?
כן. זה המטריקס שגדלנו על ברכיו. אבל ת'אמת, מה הטעם בחיים של ריצה ממטלה למטלה? בשביל זה באנו לפה??
הרבה זמן חשבתי שכן. חייתי חיים מאוד רציניים. המון דברים היו לי חשובים, והנאה - זה לא ממש חשוב. הייתי מנותקת ממנה ממש. ערימות של אמונות חוסמות שמנעו ממני את אחד הדברים הבסיסיים בחיים האלה - ההנאה.
כשהבנתי את זה התחלתי צעד צעד לשקם את הבקשה הזו. כיוון שאני בן אדם רציני (כפי שאמרתי), לקחתי על זה אחריות מלאה ובצורה משעשעת נעתי בין האנרגיות המנוגדות האלה, מדייקת את התדר המתאים לבקשה המתולתלת הזאת. כל פעם חוקרת ומגלה עוד פן בתוכה.
השנה אני מרגישה שנכנסתי למאיץ חלקיקים ופירות המסע שלי מתגלים עוד ועוד. זוהי "שנת הבקשה להנאה" שלי.
